<h1>סמ"ג לאוין סימן רפ"ב</h1>
<h2>דף כא:</h2>
כתוב בפרשת תצא (דברים כ"ב י') לא תחרש בשור ובחמור יחדיו, ותניא בספרי (תצא פיסקא כ"א) מניין לרבות שאר בהמה חיה ועוף תלמוד לומר לא תחרש מכל מקום ובפרק הפרה (ב"ק נ"ד ב') לומדה בגזירה שוה שור שור משבת, ומסיים בברייתא בספרי אם כן למה נאמר שור וחמור לומר לך בשור וחמור אי אתה חורש אבל אתה חורש בשור ואדם, ומניין לרבות הדש והמנהיג תלמוד לומר יחדיו מכל מקום ולהוציא קושר סוס בצידי הקרון או לאחר הקרון שאינו יחדיו רבי מאיר פוטר את היושב בקרון, ובפרק קמא דבבא מציעא (ח' ב') מהפך שמואל ותני וחכמים פוטרין היושב בקרון דסבר דהכי הילכתא, ואף על פי שהקושר סוס בצידי הקרון אינו לוקה, מדרבנן אסור כדתניא בתוספתא דכלאים (פ"ה ה"ג) אין קושרין סוס לא בצידי הקרון ולא לאחר הקרון ורבי יהודה מתיר ואם היו מסייעין זה את זה בירידה ובעלייה הכל מודים שאסור, והלכה כחכמים ועוד דסתם לן בפ"ח דכלאים (מ"ד) סתם משנה כחכמים ואין שם דברי ר' יהודה (ע"פ יראים סי' שפ"ח). גרסינן בפרק הפועלים (ב"מ צ' ב') הנהיגה בקול ר' יוחנן אומר לוקה פירוש משום דבדיבוריה מתעביד מעשה כדאמר ליה רבי יוחנן לתנא לא תיתני מימר משום דבדיבוריה מתעביד מעשה. וכתב רבינו משה (כלאים פ"ט הל' ח' ע"ש בכס"מ) שאין חייבין מלקות אלא על שני מינין אחד טמא ואחד טהור דומיא דשור וחמור אבל אם שניהם טמאין אין שם איסור מן התורה ואף על פי כן אסור מדברי סופרים, ויש להביא ראיה לדבריו מדתניא בתוספתא דכלאים (פ"ה ה"ד) לא יקשור סוס לפרד ופרד לחמור וחמור לערוד מפני שמנהיגים זה את זה עשה כן רבי מאיר מחייב וחכמים פוטרים, פירוש ממלקות אבל אסור הוא שהרי לא יקשור דרישא דברי הכל הוא, ועוד שנינו בפ"ח דכלאים (מ"ב) בהמה עם בהמה וחיה עם חיה בהמה עם חיה וחיה עם בהמה טמאה עם טהורה וטהורה עם טמאה טהורה עם טהורה טמאה עם טמאה אסורין לחרוש למשוך ולנהוג.
